על מצופים במעשה היצירתי ואיך זה קשור לעבודתי במרכזי וותיקים?


כשהייתי ממש קטנה, אולי בת 3, אבא שלי רצה ללמד אותי לשחות. הוא עצמו היה שחיין מדופלם ומציל בבריכה של הקיבוץ. הטריק שלו היה לעטוף את הבטן שלי בחגורת מצופים ולהוריד בכל פעם מצוף אחד, כדי להרגיל אותי לשאת את עצמי בכוחות עצמי. יום אחד נותרתי עם מצוף אחד בלבד - לחרדתי אבא שלי ביקש להוריד גם אותו. נשארתי רק עם השרוך שעליו היו פעם מצופים - ואותו - בשום פנים ואופן לא הסכמתי להוריד לפני שנכנסתי למים. זה כמובן - הפך לאחד מסיפורי המיתולגיה המשפחתית שלנו. ועבורי זה הפך לאחד הדימויים המעולים שאני משתמשת בהם כדי להסביר איך כדאי להיכנס למים (כל מים): תמיד בהדרגה....לאט לאט, לצבור ביטחון, מיומנות והיכרות עם המרחב - ורק בדיעבד לשם לב שרק חוט זעיר אוחז בנו, ושאולי אנחנו יכולות לשחרר גם אותו, והינה - אנחנו כבר משייטות במרחב הזה בכוחות עצמנו... *

בחודשים האחרונים התחלתי ללמד בכמה מרכזי וותיקים ברחבי הצפון את רזי האמנות המנוקדת. מדי שבוע אני פוגשת לשלוש שעות נשים צעירות ברוחן, מלאות סקרנות וחדוות התנסות המבקשת לדעת, להבין ולצור בנקודות.... חלק מהן הצהירו בפני כבר מההתחלה ש"אין להן את זה", ושהן "לא יצירתיות כלל" ואני חייכתי לעצמי - יודעת כבר שלנקודות יש את הכח והקסם שלהן לגלות שזה בכלל בכלל לא ככה. באמת, לא צריך כישרון יוצא דופן. באמת, לא צריך לדעת לצייר. באמת באמת - רק צריך להסכים להיכנס למים. לאט לאט. בביטחה ועם חוט עמוס במצופים.

אז מה הם המצופים הנדרשים?

אני מתחילה עם ללמד טכניקות בסיס....ושוזרת תרגילים שמאמנים את "שרירי" היכולת להתאים צבעים, שלא לפי איזו תורה עלומה או חוקיות סדורה. ההרגשה והתחושה משמעותיות יותר בבחירה נכונה של צבעים. ההקשבה פנימה חשובה בהרבה מכל ידע חיצוני לנו.

אני מביאה מקורות השראה שיפרשו את היריעה המנוקדת רחב ככל האפשר. יעניקו רעיונות, כיוונים והדהוד פנימי שבא לביטוי בהתפעמות ותשוקה ליצור.

וכך - לאט לאט - מבלי שהן ירגישו כמעט - אני מתחילה להסיר את המצופים, ומגלה שהן כבר משייטות בכוחות עצמן במורד הזרם היצירתי....


בתמונה: עבודה עם סיולווטה, מזל סרי, שדות ים

*

השבוע, אחרי 6 שיעורים הן כבר סיפרו לי שהן רואות את העולם בנקודות. שהן יוצרות נון-סופ בבית (טוב, לא כולן - אבל רובן). שכייף להן. שזה תענוג מיוחד. שהן לא יכולות להפסיק... אני כל כך גאה להיות השוערת, שפותחת עבורן את השער (רחב רחב) אל העולם המנוקד. אל אינסוף האפשרויות, מקורות ההשראה, אל השקט העמוק שמשתרר בתוכן תוך כדי. אל כל הברכות הנלוות יצירה המנוקדת - שלרובן מאתגר בכלל למצוא מילים


בתמונות שלהלן - אני מביאה אליכם - מקבץ ממה שנשלח אלי בשבועות האחרונים בוואטסאפ מחלקן... אני גאה ושמחה לפרגן ליצירתיות המתפרצת שלהן פה - בדף שלי.. תודה לכן Yael Wagner-Avital, גילה עדוי, מזל סרי, חדווה, רבקה וכל שאר הנשים שמתמסרות לתרגילים ולאתגרים שאני מציבה בפניהן.


בתמונה: פרח החיים מאת: גילה עדוי, מעיין צבי

יצירה מנוקדת בתלת ממד - על דלעת, מאת: יעל ווגנר אביטל, מנוף

יצירה מנוקדת על אבנים - מאת: חדוה שמידט, מורשת

מנדלה על משטח עגול, מאת: גילה עדוי, מעין צבי

ניקוד חופשי, מאת: מזל סרי, שדות ים

בתמונה: מנדלה על קנבס משולש, מאת: יעל ווגנר-אביטל, מנוף


בתמונה: עבודה עם סילווטה, שולי , מעין צבי
















40 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול