לשחרר את התוצאה


אם רוצים לצור משהו, קטן כגדול – צריך לשחרר את האחיזה מהתוצאה שתעמוד לנגד עיננו בגמר התהליך, מומלץ להרפות מהרעיון של "תוצר" ודרושה הסכמה לעבור דרך התחושות הלא נעימות שכרוכות באי וודאות.

אמרו את זה קודם – לפניי, זה לא משנה: אני הבנתי את זה, חוויתי את זה על בשרי – שוב ושוב ושוב. אני מתאמנת על זה עם כל יצירה שיוצאת תחת ידי. אני אפילו מרשה לעצמי ללמד את זה לאחרים: אם רוצים לצור משהו, קטן כגדול – עלינו לשחרר את האחיזה מהתוצאה שתעמוד לנגד עיננו בגמר התהליך. עלינו להרפות מהרעיון של "תוצר".


אריך פרום, ניסח זאת יפה: יצירתיות דורשת את האומץ לשחרר את הוודאויות

וד"ר סוס חתם ואמר: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים..."


יצירה היא קרקע לא בטוחה. היא יותר כמו ניסוי, בדיקה, חקירה וחיפוש. אני מוצאת שזה נכון לכל יצירה באשר היא, ממיזם הייטק, דרך כתיבת טקסט ועד ליצירה מנוקדת בגודל 10*10 ס"מ.


בתמונה שלהלן רואים איך נראית יצירה שהחלה להתוות. הגודל: 50 ס"מ (קוטר)

כל ההתחלות קשות

הינה עוד קלישאה שאני חיה לפיה: לפעמים אני יכולה לתפוס את עצמי בוהה דקות ארוכות, שעות, ימים וחודשים בדף הלבן/הקנבס השחור/פלטת העץ הכחולה. כל אלה אינם אלא שדה של פוטנציאליות טהורה. של אפשרויות אינספור שיכולות לקרות. ואיני מעזה לצאת לדרך.


הפלטה הזו למשל, שכבה אצלי מחודש יוני! בשלב כלשהו העזתי לצבוע אותה בצבע רקע. וכך היא שכבה לה עטוית כחול עמוק - כל חודשי הקיץ!!!! כל פעם שנקלטתי בה - קרצנו זו לזו. ידי מלאו עבודה (אחרת!) ולא היתה לי דקה.

עד שיום אחד.....

התחלתי לנקד אותה.....


יצרתי אותה בתקופת הסגר השני, בחגים שנמשכו לאין קץ. כל יום דומה לקודמו. משהו רדום התחיל להתעורר בתוכי. איזה כמיהה לגשם, לצמיחה, לחיים. עמדתי מולה ושאלתי את עצמי - איזה צבע? התשובה היתה ברורה למדי: ירוק.


אספתי את כל גווני הירוק שיש לי - שישבו קרוב אלי....סידרתי אותם לפי גוון - מהבהיר לכהה. והתחלתי כלומר: הרגשתי - עם איזה צבע בא לי להתחיל.

והתחלתי. מבלי לדעת לאן "זה" יקח אותי.

הרבה פעמים הרעיונות מבעבעים בתוכי, אני רוצה לצור אותם ולא מצליחה להגיע – תמיד יש לי 1001 סיבות מצוינות. הסיבה המנצחת שלי היא: "אין לי זמן", תמיד תמיד – יש משהו חשוב יותר לעשות. משהו דחוף יותר. חיוני יותר.


כשיצרתי את המנדלה הזו, הסטודיו הביתי שלי היה אתר שיפוצים. ישבתי במרפסת וניקדתי תוך כדי שאני מבשלת-תולה, תוך כדי שהבנות בבית, במסכים, עם חברות, מבקשות את תשומת ליבי.

סביבת העבודה המאוד לא אידיאלית הזו גררה אינספור הפסקות. נכנעתי לתנאי העבודה האלה.

שחררתי לא רק את התוצאה - אלא גם את האידיאלים הגבוהים שלי לתנאי עבודה מיטיבים.

כ