דווקא עכשיו שהרוחות בחוץ לוהטות, ולא רק מחום הקיץ, שהעולם נהיה פחות ופחות מובן וצפוי, שהכאוס בחוץ גובר - הצלילה אל מלאכת הניקוד יכולה להוות את התשובה האולטימטיבית. היא מעניקה שקט עמוק, ומרכז פנימי יציב.
עבורי היצירה בנקודות מהווה תרגול לשמירה על תודעה פתוחה, יציבה ונקיה.
זה לקח לי זמן להבין שהדבר שתופס אותי כל כך חזק במלאכת הניקוד אינו קשור בהכרח בתוצר שמתהווה תחת ידי, אלא דווקא בשקט שמשתרר בתוכי כאשר אני צוללת אל העולם המנוקד.
לאט לאט, נקודה אחר נקודה, שורה בעקבות שורה, מעגל ועוד מעגל - אני משחררת חבלים, מרימה עוגן ומפליגה על כנפי המנקדים והאקריליקים - הרחק לאי שם, מתרחקת ממה שקרוי "המציאות", מכל הלהט הרועש והגועש והרוגש שבחוץ. מתכנסת פנימה אל תוך מרחב של שקט עמוק.
נוכחותו וטיפוחו של המרחב הפנימי היא חיונית לתחושה של יציבות ואיזון
עבורי היא לא פחות מצורך קיומי.
המרחב הפנימי הוא מקום של מנוחה והפוגה מהתשומות הבלתי פוסקות שמערכת הגופנפש שלנו מתמודדת איתן בכל רגע נתון. בזמן שאני מנקדת אני מתרגלת הלכה למעשה עצירה, שהות והרפיה. אני לוקחת בשתי ידי את ההזדמנות להניח למשימות השוטפות ולעצור את "העבודה על אוטומט" של המחשבות.
כמו המנדלות - מלאכת הניקוד היא למעשה מדיטציה ביצירה.
בגלל המונוטוניות שלה, בגלל החזרתיות, בגלל קיומו של אלמנט אחד (הנקודה) שאיתו יוצרים - היצירה בנקודות כמו מעבירה ממד ומאפשרת צלילה עמוקה אל השקט שמאחורי המחשבות, הרגשות והדרמות שבחוץ.
בדומה לעולם המנדלות גם היצירה בנקודות מביאה לאיזון בין אונות המח. בחברה המודרנית ובמיוחד במערב – ניתנה עדיפות למוח השמאלי, שאמון על דיוק, תבניתיות, היגיון והשוואתיות. וזאת על חשבון התפתחותו ונוכחותו של מוח ימין, האחראי על יצירה, דמיון ואינטואיטיביות.
בזמן היצירה בנקודות, כמו בציור מנדלות, אנחנו מזינים את המוח השמאלי בתבניות (אלמנט הנקודה החוזר על עצמו) ומאפשרים למח הימני לקחת את המושכות, להוביל וליהנות מחופש ליצור באופן אינטואיטיבי.
קרל יונג היה הראשון שזיהה את כוחה התרפויטי והאבחוני של המנדלה. הוא בעצמו עסק בציור מנדלות כחלק מטיפול עצמי וסבר כי המנדלה מייצגת ארכיטיפ אישי. בה בעת, הוא גם הזמין את מטופליו לצייר מנדלות. יונג סבר שציור מנדלה מאפשר לתכנים מהתת-מודע לעבור אל המודע. דבר דומה עשוי להתרחש בעת העבודה עם הנקודות: ההרפיה והשקט המשתרר, מאפשרים לתכנים שהודחקו, או שלא קיבלו מאיתנו את תשומת הלב הראויה - לעלות אל פני השטח, ולקבל מקום והתייחסות.
כל אחד יכול - היצירה בנקודות מעוררת גם באנשים שלא מאמינים ביכולת האמנותית שלהם, או שלא יודע לצייר - את הרצון להתנסות ולצור. הקסם אינו טמון בכישרון יוצא דופן - אלא דווקא ברשות הפנימית לשחק, ליהנות ולצור.
בסופו של דבר, היצירה המנוקדת מובילה מהראש אל הלב - ממקום של מחשבות ללא הרף, משימות ורעשי רקע, אל עבר מקום של מנוחה, שקט והרפייה. שהייה בלב מובילה ליותר מיקוד ומירכוז, יותר אהבה וחמלה – לעצמנו ולסובבים אותנו.
ולכן אני רואה במלאכת הניקוד תשובה אפשרית למציאות הכאוטית שבחוץ. אפשרות לאזן את עצמנו, להיזכר בעצמנו, במהות המפעמת בנו, המציאות המשפיעה והקובעת באמת את מהלך חיינו: המציאות הפנימית.